<h1>סימני התרומה לסימן מ"ו</h1>
<h2>דף צג:</h2>
רישא דכבשא ראש של כבש ושל גדי כשרוצין להשיר שערו נותנין עליו מים ומטמינין אותו ברמץ של גחלים אי אותבי' בית השחיטה מידב דייב דמא ושרי אותביה אצדדין מקווא קווי ואסיר אותביה אנחירי דץ ביה מידי שלא יסתם הנקב מן הדם כשנופל שרי ואם לאו אסור. ויש מקומות שתרנגולת כשרוצין להסיר הנוצה נותנין אותה על הרמץ ושפיר דמי דהא ליכא עצמות שיעכבו הדם לצאת כמו בראש בהמה ותו דכתוב בהלכות גדולות האי מאן דמטוי רישא צריך לאתנוחי בית השחיטה לתחת כי היכי דנדוב דמא והיכא דמשתלי והפכיה מוקר' הוא דאסור באכילה רישא גופיה שרי משמע דליכא איסורא כי אם משום קרום של מוח שמלא דם ומתבשל המוח בדם שבקרום ובתרנגולת ליכא למימר הכי כי ראש התרנגולת אינו שם על הרמץ אלא חותכה ומשליכה. ואפילו אי נותנה על הרמץ אינו אסור רק ראשה. וכן רגילות לתת רגלי הבהמה באור להסיר השיער ולהסיר הטלפים כמו כן מותר דאפילו בראש אין איסורא אלא משום קרום של מוח אבל דם שבשאר מקומות משאב שאיב נורא והוא הדין ברגלי בהמה גומרי משאב שאבי דמא. ויש שמחמירין ומולחין הרגלים ושוהין כדי מליחה ומדיחין אותן לפני נתינתן על האש להשיר השיער והטלפים ואחרי כן חוזרין ומולחין אותן כהוגן משום שמליחה ראשונה היתה כנגד הטלפים ועל השיער ולא נכנס בבשר רק מעט. [התרומה סימן מ"ו]. דין ראש כבש וגדי שנותן על הרמץ כדי להסיר השער אותביה אבית השחיטה שפי' דמי אצדדין מקווא קווי דמא ואסיר וכתב בהלכות גדולות מוקרא הוא דאסור משום שמתבשל בתוך הדם רישא גופא שרי. וכן התרנגולת הנתונה על הרמץ כדי להסי' הנוצ' וכן רגלי בהמה שנתנו על האש להסי' השיער והטלפי' הכל מותר דאיסור' ליכא אלא משום דם שבראש ובהני ליכא ראש בנור' ויש מולחין תחלה הרגלים והראש קודם שיתנום באש ולאחר שהסירו הטלפים והשער מולחים אותן פעם שניה לפי שהשערות והטלפים מנעו כנגדן ליכנס היטב המלח בבשר וזהו חומרא בעלמא המליחה ראשונה.
